Shabbath
Daf 70a
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַייָב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹם וְקַלְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַפֵּי פִינַקְס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַייָב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַייָב. וְהַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁע פּוֹטֵר:
Traduction
Celui qui écrit 2 lettres dans un même état d’ignorance est coupable, soit qu’il l’ait écrit à l’encre, soit à la couleur (494)Le comment. a: orpiment., soit au rouge (gummi), ou avec du vitriol, calcanqon (495)Maïmonide a un mot arabe, selon la transcr. correcte du mss. B. N., hébr. 328, non ZHG comme l'ont les éd., ou avec tout ce qui marque. De même, si l’on écrit sur l’angle de 2 murs, ou sur les 2 feuilles d’un livre de comptes libellés pinax (496)T. 3, p. 245., de façon à pouvoir lire ces 2 lettres d’un coup, on est coupable. Celui qui écrit sur son corps est coupable; mais s’il les grave là, c’est un délit selon R. Eliézer, tandis que R. Josué l’autorise.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב שתי אותיו' בהעלם אחד חייב. הא קמ''ל שאם כתבן בהעלם אחד חייב הוא לעולם ואפילו חזר ועשאן אות אחת וכך הוא בתוספת' פי''ב בהדיא הכותב אות אחת ועשאן שתי אותיות שתי אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות אחת ונעשו בידו שתי אותיות שתי אותיות ונעשו בידו אות אחת ה''ז פטור. וסיפא היינו דתנינן לקמן נתכוין לכתוב חי''ת וכתב שני זיינין פטור:
בסם. אורפמינט''ו בלע''ז:
בסיקרא. הוא מין צבע שחור ויש של אדום:
וקימוס. הוא גומא:
וקנקנתום. היא חרותא דאושכפי ווידריאל''ו בלע''ז:
ובכל דבר שהוא רושם. ועומד ומתקיים כגון מי עפצים ובלבד שיכתוב ג''כ על דבר המתקיים כדקאמר בגמ':
על שני כותלי הבית. כגון הזויות הסמוכין:
ועל שני דפי פנקס. בקצה שפות של הלוחות והן סמוכין ויכולין הן להיות נהגין ונקרין זה עם זה חייב:
הכותב על בשרו חייב. מפני שהכתב עומד על העור ואף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לשאר כתב שנמחק לאחר זמן:
והמסרט על בשרו. צורת כתב בשריטת הברזל:
ור' יהושע פוטר. לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר' יהושע:
הלכה: ד. כָּתַב בִּדְיוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת. בְּמַשְׁקִין וּבְמֵי פֵירוֹת עַל הַלּוּח. פָּטוּר. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא עַל דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא וְאוֹת אַחַת בְּצִיפּוֹרִין חַייָב. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵינָן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל. בִּסְרָרָה.
Traduction
Si l’on a écrit avec de l’encre sur des feuilles de verdure, ou avec des liqueurs, ou avec du jus de fruits sur une tablette, il n’y a pas de délit, jusqu’à ce que l’on emploie une teinture stable sur un corps fixe. R. Jacob b. Aha ou R. Yossa dit au nom de R. Eliézer (497)''Ci-après, 13, 1; (Eruvin 5, 1).'': eut-on écrit une lettre à Tibériade et une autre à Sephoris, on est coupable, malgré la distance de séparation. Mais n’a-t-on pas dit qu’il y a dispense ''si l’on ne peut pas lire les 2 lettres d’un coup''? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. תוספתא היא בפ' י''ב:
כתב אות אחת בטבריא והלך משם לציפורי וחזר וכתב אות אחת והכל בהעלם אחד חייב:
והא. אנן תנן אם אינן נהגין זה עם זה פטור וקס''ד דכתב אא השניה בצפורי על לוח אחר ואינן יכולין להתקרב זה לזה:
אמר ר' אבא בר ממל בסדרה. לפי מה שכתוב לפנינו ה''פ שמיירי שכתב אות השני בצפורי כסדר של האות הראשון שכתב בטבריה כגון שכתב להראשון בשפת הלוח וכסדר הזה כתבו גם להשני בצפורי בשפת לוח אחר דאף על גב דעכשיו אינן נהגין זה עם זה מ''מ יכול הוא לקרבן זה אצל זה ויהיו נהגין זע''ז ומכיון שכתבן בהעלם אחת מצטרפין וחייב והא קמ''ל דקריבה דלאחר זמן שפיר קריבה מיקריא ובהא דנקט בצפורי עוד רבותא קמ''ל שאפי' לא השלימו לאות השני במקום שהתחיל לכתוב וה''א שהמקומות מחלקין להשיעור אפ''ה מכיון שהן בהעלם אחת חייב:
תַּנֵּי. וְגַד מִגַּדִּיאֵל. מֵתִיבִין לְרִבִּי יְהוּדָה. וַהֲלֹא אֵילּוּ פְשׁוּטִים וְאֵילּוּ כְפוּפִים. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁנֵי אוֹתוֹת שָׁוִים וְהֵן שֵׁם חַייָב. כְּגוֹן שש תת גג רר חח. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שְׁתֵּי אוֹתוֹת בְּכָל מָקוֹם. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרַבָּנִן. קַלַּת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁוִין וְהֵן שֵׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה חַייָב. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן פָּטוּר. קַלַּת עַל דְּרַבָּנִן. שְׁתֵּי אוֹתוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֵׁם. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פָּטוּר. 70a מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת כָּל הַשֵּׁם. עַד שֶׁיְּאָרֵג אֶת כָּל הַבֶּגֶד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַנָּפָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. מֵֽאַחַת֭. אִי מֵאַחַת יָכוֹל אֲפִילוּ כָתַב אוֹת אַחַת. אֲפִילוּ אָרַג חוּט אֶחָד. אֲפִילוּ עָשָׂה בַיִת אֶחָד בְּנָפָה וּבְכַבָּרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת. הָא כֵיצַד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה שֶׁכְּיוֹצָא מִזֶּה מִתְקַייֶמֶת. וְהָכָא הוּא אָמַר. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְיַישֵּׁב בְּיָדוֹ.
Traduction
On a enseigné: contre l’avis de R. Juda, parlant ''de petits noms dérivés des grands, comme p. ex. Gad de Gadiel'', on peut objecter que parfois la même lettre, étant finale, sera droite (p. ex. dans Dan, ˆ, tandis qu’au milieu du mot elle sera courbe g (491)On peut en inférer que l'usage des finales est postérieur au temps des 1er auteurs de la Mishna.. Au nom de R. Juda, il a été enseigné que si l’on écrit 2 lettres semblables ayant un sens, on est coupable, p. ex. çç (dérivé de Sesac), ou tt, ou rr ou jj (492)''Ces 5 mots signifient: 1. Marbre, ou lin; 2. Donner; 3. Toit; 4. Salive; 5. Cercle.''; selon les autres sages, on est coupable en tous cas d’avoir écrit 2 lettres, n’eussent-elles pas de sens à part. Il se trouve que l’on a émis un avis peu grave et un autre plus sévère selon R. Juda, de même qu’un procédé semblable a eu lieu pour les autres sages: la règle facile consiste au cas où l’on a tracé 2 lettres égales formant un nom, ce qui est condamnable selon R. Juda, non d’après les autres sages; la règle plus sévère consiste au cas d’inscription de 2 lettres prises n’importe où et sans valeur directe, ce qui est condamnable selon les autres sages, tandis que R. Juda n’inflige pas de pénalité en ce cas. R. Juda n’est-il pas en contradiction avec lui-même, car on a enseigné: il ne faut pas, pour constituer le délit avoir écrit un nom entier, ni tissé une étoffe complète, ni fabriqué tout un tamis, parce qu’il est écrit (Lv 4, 2): ''de l’une d’elles'', (même partielle); toutefois, de ce même terme on ne saurait déduire que la faute est également grave d’avoir écrit une seule lettre, ou tissé un seul fil, ou fabriqué une seule maille du tamis, en raison de ce que dit la Bible (ibid.): s’il a commis une faute; ce qui revient à dire qu’il faut encore avoir accompli un travail qui ait une certaine consistance et puisse servir, comme p. ex. d’avoir écrit 2 lettres. Comment se fait-il qu’ici il exige de plus que ces 2 lettres aient un sens séparément? C’est ainsi qu’il a été dit plus haut (§ 1, fin): On est coupable si l’on égalise la trame avec la navette, ou si l’on rajuste les fils des tissus, parce cette dernière mise à point, faite à la main, achève le travail (493)L'objection reste sans réplique..
Pnei Moshe non traduit
תני וגד מגדיאל מתיבין לר' יהודה וכו'. כלו' על הא דמשוה אלו דקחשיב זה לזה דהא לא דמי דבשלמא גד מגדיאל שניהן שוין הן אלא דשם משמעון ושמואל ודן מדניאל אלו מאותיות הפשוטים ואלו מאותיות מנצפ''ך הכפולים ולא משני הכא מידי:
שתי אותיות בכל מקום. כלו' שתי אותיות מכל מקום בעינן שיהא אות זה משונה מאות זה לאפוקי הני דשוין הן וכאות אחד הוו:
אשכחת אמר. נמצאו למידין קולא וחומרא לר' יהודה וקולא וחומרא לרבנן דבכותב שתי אותיות שוין לר' יהודה חייב ולרבנן פטור והרי חומרא לר' יהודה וקלת על דרבנן:
שתי אותיות בכל מקום אע''פ שאינן שם. כלו' ואם כתב שתי אותיות מכל מקום ואפילו אינן שם במקום אחר כגון אה אף וכיוצא באלו לרבנן חייב ולר' יהודה פטור דבעי דוקא שיהו שם במקום אחר:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה. בהא דקאמר האי בענינא להא דקאמר לעיל בסוף הלכה. דתני בת''כ פ' ויקרא:
ת''ל מאחת. משמע אפילו מקצת הכתיבה והאריגה:
אי מאחת וכו' הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר. והיינו שם משמעון וכיוצא או בשניהן שוין כגון שש וכיוצא אלמא דמיהת לר' יהודה דסתם סיפרא אליבא דר' יהודה היא בעינן שתהא נקראת מלאכה בפני עצמה במקום אחר. והכא הוא אמר בהלכה דלעיל השובט וכו' ומה בכך שמיישב בידו לאריגה הא מיהת במקום אחר לאו מלאכה בפני עצמה מיקריא ולא משני מידי:
Shabbath
Daf 70b
משנה: כָּתַב בְּמֵי מַשְׁקִין בְּמֵי פֵירוֹת בַּאֲבַק דְּרָכִים בַּאֲבַק סוֹפְרִים וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַייֵּם פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ. כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב כָּתַב עַל גַּבֵּי כְתָב נִתְכַּווֵן לִכְתּוֹב חֵית וְכָתַב שְׁנֵי זַייְנִין אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִינַקְס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
Traduction
Celui qui a écrit avec un liquide foncé, ou avec du jus de fruits, ou sur la poussière des routes, ou sur le sable des scribes, ou sur tout objet n’ayant pas de consistance, est dispensé. Si l’on écrit en tournant la main, ou avec le pied, ou avec la bouche, ou avec le coude, ou si l’on ajoute un signe à une lettre écrite (ce qui lui donne le sens d’un mot), ou si l’on surcharge de l’écriture, ou si, en ayant l’intention d’écrire la lettre j, on trace 2 z (lettre Zaïn) ou si l’on écrit une lettre à terre et une au mur, ou si l’on écrit sur 2 murs de la maison, ou sur 2 feuillets du livre de comptes, sans la facilité de lire l’ensemble d’un coup, on est dispensé de toute pénalité. Si l’on a écrit un lettre comme abréviation d’un mot (503)Notaricon., c’est un délit, selon R. Josué b. Bethera; il n’en est pas un, selon les autres sages.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כתב במי משקין. שיש בהן איזה רושם או במי פירות או שנטל אבק דרכים או אבק סופרים הוא עפרורית של עיבוד הקלפים או של קסת הסופר ועשה בהן צורות אותיות או בכל דבר שאינו מתקיים פטור:
לאחר ידו. שאחז הקולמוס בין אצבעותיו והפך גב ידו וכתב או ברגלו או אחזו בפיו או אחזו במרפקו קווד''ו בלע''ז ואחז הקולמוס בין הפרקים שבזרוע או שכתב אות א' סמוך לאות א' שכבר נכתב או שכתב השתי אותיות ע''ג הכתב או שנתכוין לכתוב חי''ת וכתב שני זיינין וה''ה בשאר אותיות ונקט שני זיינין שמדרך לעשות שני זיינין ואח''כ מושך לחוטרתו שלמעלה מזה לזה או א' בארץ ואחד בקורה או על ב' כותלי הבית ולא בזויות או על ב' דפי פנקס זה רחוק מזה ואינן נהגין זע''ז בכל אלו פטור:
כתב אות אחת נוטריקון. כעין שכותבין לסימן ק' קרבן מ' מעשר וכיוצא:
ר' יהושע בן בתירה מחייב. לפי שמבינים מזה לכמה אותיות:
וחכמים פוטרין. דעכ''פ לא כתב שתי אותיות והלכה כחכמים:
עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּדְּיוֹ וְהֵן חוֹתְמִין בְּסִיקְרָא. בְּסִיקְרָא וְהֵן חוֹתְמִין בַּדְּיוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת שַׁבָּת אָנוּ מַתִּירִין אֵשֶׁת אִישׁ. אֶלָּא מֶבִיא נְייָר חָלָק וּמְקָרֵעַ לִפְנֵיהֶן וְהֵן חוֹתְמִין. וְלֹא כְתַב יָדוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן הוּא. מַרְחִיב לִפְנֵיהֶן אֶת הַקֶּרַע. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּמַּיִם. אִם בָּא וְעִרְעֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר בְּתַבְנִית כְּתָב חַייָב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר בְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַהֲלֹא בֶּן סַטְדָא 70b לֹא הֵבִיא כְשָׁפִים מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בְכָךְ. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שׁוֹטֶה אֶחָד אָנוּ מְאַבְּדִין כַּמָּה פִיקְחִין.
Traduction
R. Aba b. Mamal de Boçra dit (498)''Le comment. Qorban 'Eda lit ce mot tout autrement, dans le sens de '''' vélin mince ''''; et, selon lui, le rabbi répond ainsi à l'objection précédente; voir B. Gitin 19a.'': aux témoins qui ne savent pas signer un acte de divorce, on trace un signe pour eux, à l’encre, dit R. Simon b. Lakish, et ceux-ci l’imitent en rouge; ou si c’est tracé en rouge, ils suivront la marque avec de l’encre. Quoi, s’écria R. Yohanan, est-ce à dire qu’en nous préoccupant ici de la question du repos shabatique (avec ses détails minutieux sur l’écriture), on admettrait les mêmes facilités à l’égard d’un divorce, dont le défaut de régularité peut entraîner le crime d’épouser la femme d’autrui? Voici donc ce qu’il faut faire en ce cas: sur du parchemin blanc que l’on aura apporté devant les témoins illettrés, on fera des incisions, et il leur suffira de suivre pour signer; pour que ce ne soit pas une simple reproduction de la 1re écriture, on élargira pour eux l’incision faite dans le parchemin (499)Ils écriront dans l'intervalle vide, sans l'emplir.. R. Mena demanda: pourquoi ne pas proposer de tracer ces lettres devant lesdits témoins simplement à l’eau? C’est qu’en cas de contestation l’on ne pourrait pas la vérifier. Si l’on se fait des incisions sur la peau en affectant le contour des lettres, on est coupable; mais si l’on se marque seulement sur la peau le dessin des lettres (tatouage), on n’est pas coupable. Mais, leur objecta R. Eliézer, Ben Stada (500)Pour l'histoire de ce faux prophète, assimilé parfois à Jésus, voir Derenburg, Essai etc., p. 471. n’a apporté ses sortilèges d’Egypte que de cette façon? -Est-ce qu’à cause d’un fou, répliqua-t-on, nous châtierions un grand nombre d’hommes sensés!
Pnei Moshe non traduit
עדים שאינן יודעין לחתום וכו'. גרסי' להא בפ''ב דגטין בהלכה ג' לכל הא דלקמן עד סוף הלכה:
רושם לפניהן בדיו והן חותמין. על הרושם נבסיקרא או איפכא דקסבר הואיל ובכה''ג מיקרי כתב לענין שבת הוי מי כתב לענין הגט:
מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנן מתמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה לסמוך על זה לענין מעשה להקל באשת איש:
ומקרע לפניהן. בהנייר צורת אותיות והן חותמין בהן:
ולא כתב ידו של ראשון הוא. שהרי כשהן חותמין על צורת האותיות. שנעשו בראשונה כתב על גבי כתב נקרא ולאו כלום הוא:
מרחיב לפניהן את הקרע. כלו' שעושה הקרעים של האותיות חלולין ומשים אותן על הנייר שהן חותמין והן ממלאין דיו בתוך חלל האותיות ולא הוי כתב על הכתב:
ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. שהרי רשימת מים לאו כתב מיקרי ויכולין הן לחתום בדיו על הרושם:
אם בא ועירער עררו בטל. כלו' שאם אתה אומר רושם במים אתי הבעל ומערער לומר שלא נחתם כהוגן משום דמ''מ הרושם ניכר לפי שעה ויאמר שכתב ע''ג כתב היא לפיכך האי תקנתא עדיפא שמקרע לפניהן והן חותמין דרך הקרע ואם אף על זה יבא ויערער ערעור בטל דשפיר קרינן ביה וכתב לה:
הקורע על העור. בשבת כתבנית כתב חייב לפי שהוא מתקיים אבל הרושם ברשימה בעלמא על גבי העור ולא קרע בתוך העור פטור:
אמר להן ר' אלעזר וכו'. תוספתא היא בפי''ב ועל המסרט על בשרו קאי שא''ל ר''א לחכמים דפטרי והלא בן סטדא והוא אותו האיש ונקרא כאן על שם אמו כלו' סטת דא מבעלה והוא לא הביא כשפים ממצרים אלא בסריטה תוך בשרו שכתב בו שם הטומאה וסומא בכך עיני התועים אחריו שעשה לפניהם מעשה הבל תעתועים:
א''ל וכי מפני שוטה אחד שעשה כך אנו נחייב את כל הפקחין. כך הוא בתוספתא שאין למדין מן השוטים:
כָּתַב. לֹא חֻקֵק. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. כָּתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. וְכָתַב. לֹא חוֹקֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ חוֹקֵק. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. לֹא חוֹקֵק. בְּבוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. כְּגוֹן הָדֵין דִּינָרָא. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ חוֹקֵק. כְּגוֹן הָהֵן פִּינַקְסָא. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עִירֵב נְקוּדוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ עִירֵב נְקוּדוֹת. וְכָתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. אִילֵּין בְּנֵי מַדִּינְחָא עָרוּמִין סַגִּין. כַּד חַד מִינְּהוֹן בָּעֵי מִשְׁלְחָה מִילָּה מִסְטֵרִיקוֹן לְחַבְרֵיהּ הוּא כְתַב בְּמִי מִילִין. וְהָהֵן דִּמְקַבֵּל כְּתָבַייָא הוּא שׁוֹפֵךְ דְּיוֹ שֶׁאֵין בָּהּ עֲפַץ וְהוּא קוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. עָשָׂה כֵן בַּשַׁבָּת מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַווֵיהוֹן אָֽמְרִין. וְהוּא שֶׁכָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי סִיקְרָא. אֲבָל אִם כָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִיקְרָא וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ חַייָב. רִבִּי יִצְחָק בַּר מְשַׁרְשִׁיָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם מוֹחֵק וּמִשּׁוּם כּוֹתֵב.
Traduction
– Ecrire, ce n’est ni graver, ni pointiller (501)''Littéral.: poser des gouttes, pour figurer les points d'une lettre; V. Jér., (Gitin 2, 2) ( 44b).'' pour tracer, ni verser un liquide; selon une autre version, on assimile la gravure à l’écriture. R. Hisda explique ainsi ces divergences: celui qui n’admet pas la gravure considère pourtant comme écriture celle qui est en relief, comme ce qui a lieu sur les monnaies; celui qui assimile la gravure parle du livre de comptes libellés sur des tablettes de cire. L’écriture officielle (p. ex. un divorce) ne pourra pas consister en lettres pointillées; à quoi R. Judan b. R. Salom et R. Matnia ajoutent ceci: l’un dit que l’acte est sans valeur si l’on n’a pas réuni ces points par un nouveau trait de plume; d’après le second, même cette jonction faite ne suffit pas à valider l’acte, écrit irrégulièrement. En quoi consiste l’écriture précitée du liquide versé, qui est interdite? C’est, dit R. Hiya b. Aba, le procédé adopté par les gens habiles de l’Orient; lorsqu’un d’eux veut envoyer à l’autre un message secret (mystericon), il l’écrit avec l’eau de la noix de gale, restant illisible, et le destinataire y verse une encre composée d’ingrédients où cette eau manque, de façon à s’imprégner aux seules lignes écrites et la rendre lisible (502)Un acte ainsi libellé est irrégulier.. Si le samedi on a fait cette opération de verser l’encre spéciale sur une feuille écrite, est-on condamnable comme si l’on avait écrit? -Non, disent tous deux, R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, puisque l’on n’a fait que verser de l’encre ou du rouge sur la place où il y en avait déjà eu; mais si l’on écrit à l’encre sur une marque rouge, ou si l’on opère à l’inverse, c’est un délit. R. Isaac b. Mesarsia dit au nom des rabbins babyloniens qu’en ce cas l’on est 2 fois condamnable, d’abord pour avoir effacé les lettres inférieures, déjà tracées en une autre couleur, ensuite pour avoir écrit des caractères au-dessus des premiers.
Pnei Moshe non traduit
כתב. גבי גט כתיב וכתב ודריש ולא החוקק על הטבלא בסכין ולא המטיף נקודות כצורת האות ולא השופך כדמפרש לקמן:
אמר רב חסדא. דלא פליגי מ''ד לא חוקק בבולט מקום הכתב שהוא בולט מחמת שדוחק התוכות וסביבות צורות האותיות וע''י כך האותיות בולטין מאליהן:
כגון הדין דינרא. כעין שעושין צורת המטבע על הדינר שדוחק בדפוס תוכות וסביבות הצורה והצורה בולטת מאליה דהוי חק תוכות ולאו כתב היא ומ''ד אפי' חוקק כשר כגון ההן פינקסה כעין חקיקת הפנקס של סופרים שחוקקין עליהן בעט ברזל על פנקס של שעוה ונחקקין ירכי האותיות בעצמן:
אמר מר וכתב לא המטיף. ופליגי בה דחד אמר כשלא ערב הנקודות שלא משך אח''כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אית גמור ואם עירבן כשר ואידך אמר אפילו עירבן אח''כ פסול כיון שמתחלה לא כתב צורת האות ממש. א''נ בשלא עירב שלא עשאן רצופות זו אצל זו ואם עשאן רצופות יכיל לעשות מהן אות ואידך אמר אפי' עשאן רצופות ותכופות לאו כתב הוא ולא מהני אח''כ לעשות מהן אות גמור:
וכתב לא השופך. ומפרש לה כגון אלו בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד מהן רוצה לשלוח בכתיבה דבר סוד וסתר כותבו במי מילין והן מים ששרה בהן עפצים והקלפים שלהן היו מעופצים ולא היה הכתב ניכר שאין מי מילין ע''ג מי מילין ניכרין וזה שמקבל הכתב שופך עליו שאר דיו שאין בו עפצים וקולר האותיות וניכר הוא לקרותן וכגון זה פסול בגט:
עשה כן בשבת מהו. ששפך דיו ע''ג כתב של מי מילין אם הוא חייב ופשיט לה מדאמרי ר''י ור''ל על דתנינן במתני' כתב ע''ג כתב פטור ודוקא בכותב בדיו ע''ג דיו או בסיקרא ע''ג סיקרא לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב אבל אם כתב דיו ע''ג סיקרא או איפכא חייב וה''נ בדיו ע''ג סיקרא הוא וחייב:
חייב שתים בדיו ע''ג סיקרא אחת משום כותב וא' משום מוחק דזה כמוחק על מנת לכתוב הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source